יש סיבה שהקוריאנים עצמם טסים לג׳ג׳ו לחופשות ולירחי דבש כבר שלושה דורות: אי וולקני עם הר געש במרכז, חופים בצבע שלא הייתם מצפים למצוא צפונית לאוקינאווה, מנהרות לבה חשוכות, מפלים שנופלים ישר לים ונשים בנות שמונים שצוללות לפרנסתן בלי בלוני חמצן. אונסק”ו הכריזה על האי אתר מורשת טבע עולמית, והישראלים? רובם עוד לא שמעו עליו. בואו נתקן את זה.
איך מגיעים: הקו הכי עמוס בעולם עובד לטובתכם
הדרך לג׳ג׳ו עוברת באוויר, והיא זולה להפתיע. הקו סיאול-ג׳ג׳ו מחזיק שנים בתואר קו התעופה העמוס בעולם, עם עשרות טיסות ביום, והתחרות הזאת שוברת מחירים: כרטיס שהוזמן שבועיים-שלושה מראש עולה 30 עד 74 אלף וון לכיוון. הטיסה יוצאת מנמל גימפו (הפנימי של סיאול, לא אינצ׳ון!) ואורכת כשעה. יש קווים ישירים גם מבוסאן, נוח מאוד למי שעושה את המסלול הקלאסי ומסיים בדרום.
שימו לב לפרט אחד: מזוודות גדולות עולות תוספת אצל חברות הלואו-קוסט הפנימיות. אם אתם באמצע טיול ארוך, בדקו את תנאי הכבודה לפני שבוחרים חברה.
ועוד שתי נקודות שמצילות ימים שלמים. גימפו ואינצ׳ון הם שני שדות תעופה בשני קצוות של סיאול, ולכן טיסת פנים שמתחברת לטיסה בינלאומית דורשת מרווח נדיב באמת, לא שעה וחצי. ובסופי שבוע, בחגים הקוריאניים ובחופשת הקיץ הגדולה הקו מתמלא והמחירים הזולים נעלמים ראשונים, אז סוגרים אותו ברגע שהתאריכים באי סגורים.
ולמה כמעט אף אחד לא מגיע במעבורת
מעבורות לג׳ג׳ו קיימות, ויוצאות מכמה נמלים בדרום ובדרום מערב המדינה, אבל הן פתרון נישה. ההפלגה נמשכת שעות ארוכות ולא דקות, וקודם כול צריך להגיע ברכבת או באוטובוס אל נמל רחוק מסיאול. מול טיסה של שעה, חשבון הזמן כמעט תמיד מכריע. ההפלגות גם רגישות למזג האוויר ומבוטלות ברוח חזקה, וביטול כזה מוחק יום שלם מהמסלול.
מתי המעבורת כן הגיונית? בעיקר אם אתם מעלים לאי רכב מהיבשת. אז בודקים לוחות זמנים ונמלי יציאה ישירות מול חברת המעבורות, כי הקווים משתנים לפי עונה. התמונה המלאה של התחבורה בקוריאה במדריך התחבורה.
למה דווקא כאן שוכרים רכב
בכל מקום אחר בקוריאה אמרנו לכם לוותר על ההגה, הרכבות מנצחות. ג׳ג׳ו היא החריג. האטרקציות מפוזרות לאורך טבעת החוף, האוטובוסים איטיים ולא תמיד מסתנכרנים, ורכב שכור הופך יומיים טובים לחוויה מושלמת. רכב קטן עולה 55 עד 90 אלף וון ליום, הכבישים רחבים ומסומנים, והניווט ב-Naver Map עובד חלק. נהג ישראלי ממוצע מרגיש בבית תוך רבע שעה.
מי שלא נוהג, שיירגע: אפשר לבנות טיול מצוין סביב קווי האוטובוס המהירים ומוניות בין נקודות, פשוט מתכננים 2 עד 3 אטרקציות ביום במקום 5.
שני דברים שכדאי לסדר עוד לפני הטיסה. הראשון: רישיון נהיגה בינלאומי, שמסדרים בישראל לצד הרישיון הישראלי, ובלעדיו לא תקבלו רכב. השני: הניווט. גוגל מפס מוגבל בקוריאה ולא באמת מנווט שם, וכל האי נוסע עם נאבר מפס או קקאו מפ. תורידו את שתיהן ותעבירו לאנגלית עוד בבית. הפירוט, כולל למה צריך חיבור אינטרנט פעיל כדי שיעבדו, במדריך הניווט והאפליקציות בקוריאה.
ואם אתם לא נוהגים: מה באמת עובד באי
לא צריך לוותר על ג׳ג׳ו בגלל זה, רק לדעת מה מקבלים:
- אוטובוסים: הרשת מכסה את האי, גם חוצה וגם מקיפה, והכרטיס הוא אותו טי-מאני שקניתם בסיאול. החיסרון הוא הזמן: נסיעה של 40 דקות ברכב יכולה להיות שעה וחצי באוטובוס עם החלפה, והתדירות בקווים הכפריים דלילה.
- מוניות: נוחות למרחקים קצרים ולהשלמת קטעים, ומזמינים אותן באפליקציית קקאו טי. פחות כדאי להסתמך עליהן לנסיעה חוצת אי.
- סיור יום מאורגן: פתרון מצוין למזרח הוולקני או לדרום בלי הגה ובלי לוחות זמנים. יום אחד מאורגן ושאר הימים באוטובוסים זה שילוב שעובד יפה.
הכלל המעשי: בלי רכב מתכננים אזור אחד ביום ולא סיבוב מסביב לאי, ושמים את הלינה קרוב לאזור שהכי רוצים.
איפה מתבססים: צפון או דרום, ובכמה בסיסים
זו ההחלטה שקובעת את איכות הימים שלכם יותר מכל אטרקציה בודדת. ג׳ג׳ו אינה עיירת חוף אחת אלא אי שהיקפו כ-180 קילומטר, והאתרים פרושים סביב הטבעת. חציית האי מצפון לדרום היא בערך שעה נסיעה, וזה ההפרש בין יום נעים ליום שכולו כביש. שתי הערים הרלוונטיות הן עיר ג׳ג׳ו בצפון, שם נוחתים, וסוגוויפו בדרום:
| מה חשוב | עיר ג׳ג׳ו (צפון) | סוגוויפו (דרום) |
|---|---|---|
| מרחק משדה התעופה | דקות ספורות | בערך שעה נסיעה |
| אופי | עירונית, שווקים, שוק לילה, המון מסעדות | רגועה, ירוקה, פונה לים |
| הכי קרוב ל | לוע הזריחה, מנהרת הלבה, חופי הצפון | המפלים, צוקי הבזלת, מקטעי האולה |
| לינה | מלונות עירוניים וגסטהאוסים בשפע | ריזורטים על הצוקים לצד גסטהאוסים |
| מתאים ל | ביקור קצר, מטיילים בלי רכב, אוהבי עיר | שהייה ארוכה, מטיילי אולה, זוגות |
וכמה בסיסים? התשובה תלויה באורך:
- יומיים: בסיס אחד, ועדיף בעיר ג׳ג׳ו. קרובים לשדה התעופה ולא מבזבזים ערב על מעבר.
- שלושה ימים: עדיין אפשר בסיס אחד, אבל אם אחד הימים כולו דרומי, לילה בסוגוויפו חוסך שעתיים נסיעה.
- ארבעה עד חמישה ימים: שני בסיסים, בלי להתלבט. שניים או שלושה לילות בצפון לצד המזרח, ואז מעבירים את המזוודה דרומה לשאר.
הטעות הנפוצה היא להזמין חמישה לילות ליד שדה התעופה כי זה נוח בהגעה, ואז לנסוע דרומה וחזרה כל יום. שעתיים נסיעה ביום, כפול ארבעה ימים, זה יום שלם שנעלם.
המזרח: לוע הזריחה ומנהרת הלבה
היום הקלאסי הראשון בג׳ג׳ו הולך מזרחה:
סונגסן אילצ׳ולבונג, “לוע הזריחה”, הוא חרוט טוף וולקני שמזדקר מהים כמו מבצר ירוק. העלייה לפסגה לוקחת 25 עד 30 דקות במדרגות מסודרות, והנוף מלמעלה, לוע דשא מושלם מול אוקיינוס, הוא התמונה של ג׳ג׳ו. מגיעים מוקדם: גם בגלל האור, גם בגלל האוטובוסים המאורגנים שנוחתים מ-10 בבוקר.
מנהרת הלבה מנג׳אנגול במרחק נסיעה קצרה היא אחת ממנהרות הלבה הארוכות בעולם, וקילומטר שלם ממנה פתוח להליכה. בפנים קריר תמיד (מביאים שכבה גם באוגוסט), התאורה דרמטית, ובקצה מחכה עמוד הלבה הגבוה בעולם. שילוב מושלם ליום חם.
לסיום היום: חוף וולג׳ונגרי עם שורת בתי הקפה על המים, או שוק הלילה של עיר ג׳ג׳ו לדוכני אוכל. את היום הזה, בסדר המדויק שלו ועם תוספות למי שקם מוקדם, פירקנו במדריך הצד הוולקני של ג׳ג׳ו.
הדרום: מפלים, צוקים וסוגוויפו
הצד הדרומי, סביב העיר סוגוויפו, ירוק יותר, דרמטי יותר ומלא מים:
- מפל צ׳ונג׳יון (Cheonjiyeon), הליכה קלה ויפה, מואר גם בערב.
- מפל ג׳ונגבאנג, מהמפלים הבודדים באסיה שנופלים היישר לים.
- צוקי ג׳וסאנג׳ולי, עמודי בזלת משושים שנראים כאילו סותתו ביד, גרסה וולקנית של שביל הענקים האירי.
- שוק אולה בסוגוויפו, השוק המקורה הכי טעים באי, בואו רעבים.
סוגוויפו היא גם בסיס לינה מצוין ליומיים הדרומיים, רגועה יותר מעיר ג׳ג׳ו שבצפון.
ישנים בג׳ג׳ו?ריזורטים וגסטהאוס, מ-$40הלאסן: לטפס על הגג של קוריאה
במרכז האי מתרומם הלאסן, 1,947 מטר, ההר הגבוה בדרום קוריאה והר געש רדום עם אגם לוע בפסגה. שני מסלולים מובילים לפסגה עצמה: סונפאנאק (הארוך והמתון, כ-9.6 ק”מ לכיוון) וגוואנאומסה (קצר, תלול ונופי). זה יום שלם, 8 עד 10 שעות הליכה, והכניסה למסלולי הפסגה נסגרת מוקדם אחר הצהריים, אז יוצאים עם שחר.
לא בנויים ליום כזה? מסלול יונגסיל שעולה עד קו הרכס נותן נופים וולקניים אדירים בחצי מהמאמץ, ובאביב הוא מוקף אזליאות ורודות.
דבר אחד חובה לדעת מראש, והוא מפיל מטיילים כל שנה: שני מסלולי הפסגה דורשים הרשמה מקוונת מראש במערכת של הפארק, שמגבילה את מספר המטפסים ביום, ולשערים יש שעות סגירה מוקדמות. מי שמגיע בלי הרשמה או מאוחר מדי פשוט לא יעלה. יונגסיל לא דורש הרשמה. כל הפרטים במדריך הטיפוס להלאסן.
שביל האולה והנשים הצוללניות
אולה טרייל הוא רשת של יותר מ-20 מקטעי הליכה מסומנים שמקיפים את האי לאורך החוף, דרך כפרי דייגים, שדות הדרים וצוקים. לא צריך לעשות את כולם: מקטע 7 (סוגוויפו) ומקטע 10 (דרום-מערב) נחשבים ליפים ביותר, וכל אחד מהם הוא חצי יום נינוח. הסימון כתום-כחול וקל לעקוב.
כל מקטע מתחיל ומסתיים בנקודה שמחוברת לקו אוטובוס, ולכן זה החלק היחיד בג׳ג׳ו שעובד מצוין דווקא בלי רכב. רמות הקושי ופספורט החותמות מפורטים במדריך האולה טרייל.
ולאורך החופים תפגשו את הסמל האמיתי של האי: ההאניו, הנשים הצוללניות של ג׳ג׳ו, שיורדות עשרות פעמים ביום לקטוף צדפות ותמנונים בנשימה אחת, בלי שום ציוד. רבות מהן מעל גיל 70. המסורת הוכרזה מורשת תרבות של אונסק”ו, ובכמה חופים אפשר לראות אותן עובדות ואף לקנות מהשלל ישר על הסלעים. זו ארוחת הצהריים הכי טרייה שתאכלו בחיים.
מה אוכלים בג׳ג׳ו
לאי יש מטבח משלו, והוא בנוי על שני דברים: מה שהים נותן ומה שגדל על אדמת הלבה. השמות שכדאי להכיר:
- חזיר שחור מקומי על הגריל, המנה שהקוריאנים טסים בשבילה, למי שאוכל הכול.
- פירות ים טריים, כולל אבלון שמופיע בתבשילים ובדייסת אורז מנחמת, לרוב ליד הנמלים והחופים.
- קלמנטינות והללאבונג, ההדרים של ג׳ג׳ו, שנמכרים בכל דוכן ומופיעים גם בשוקולד, בעוגות ובגלידה.
- שוק אולה בסוגוויפו ושוק הלילה בעיר ג׳ג׳ו, שני המקומות הכי טעימים באי, ושניהם מאפשרים לטעום מהכול בקצת כסף.
המחירים משתנים לפי סוג המקום: דוכן בשוק או קימבאפ מחנות נוחות הם כמה אלפי וון, וארוחת פירות ים או חזיר שחור במסעדה היא כמה עשרות אלפי וון לסועד. מי שמקפיד על כשרות ימצא בחנויות הנוחות אורז, פירות, ירקות ואצות, ומצטייד מראש כמו בכל מקום בקוריאה מחוץ לסיאול. ההיערכות המלאה במדריך שומרי הכשרות.
חופים: הצד הטורקיז של קוריאה
- היופג׳ה במערב: החוף המפורסם, מים בצבע שאין לו הסבר הגיוני מול האי ביאנג.
- וולג׳ונגרי במזרח: החוף של בתי הקפה, צעיר ופוטוגני.
- האמדוק ליד העיר: משפחתי, רדוד ונוח.
הים נעים לשחייה מיוני עד ספטמבר. בשאר השנה החופים הם נוף, לא בריכה, ועדיין שווים כל עצירה.
ג׳ג׳ו לפי עונות: מה קורה בחורף ומה בעונת הגשמים
כמעט כל מה שעושים בג׳ג׳ו נעשה בחוץ, ולכן העונה משנה כאן יותר מבכל מקום אחר בקוריאה. ארבע הגרסאות של האי:
- אביב: העונה החזקה. בסוף החורף ולתוך מרץ פורחת הקנולה הצהובה מול ים כחול, ואחריה מגיעה פריחת הדובדבן. הטמפרטורות נוחות להליכה, וזו תקופה מצוינת להלאסן ולמקטעי האולה.
- קיץ: חם ולח מאוד, ויולי הוא חודש המונסון עם ימי גשם כבד. זו גם עונת הטייפונים בדרום, ורוח חזקה מבטלת טיסות ומעבורות. מצד שני זו העונה היחידה שבה הים באמת נעים, והחופשה הקוריאנית הגדולה מסוף יולי עד אמצע אוגוסט ממלאת את האי, אז מזמינים לינה ורכב מוקדם.
- סתיו: אולי החלון המושלם. אוויר צלול, טמפרטורות של הליכה, ותצפיות רחוקות מהלוע ומהרכס.
- חורף: מתון ביחס לסיאול הקפואה, אבל מתון אינו נעים. הרוח היא הסיפור כאן, והיא מרגישה קרה בהרבה מהמספר בתחזית. החופים הופכים לנוף בלבד, ההלאסן מושלג ודורש ציוד חורף, וחלק מהימים סוערים מדי לצוקים. בתמורה מקבלים אי כמעט ריק ומפלים מלאי מים.
הכלל המעשי: בחורף ובעונת הגשמים שומרים תוכנית גיבוי מקורה לכל יום, ולא נועלים תאריכים סביב יום אחד בהר. ארבע העונות בקוריאה כולה במדריך מתי הכי כדאי לטוס.
כמה ימים ואיפה לישון
- יומיים: מזרח + דרום, בלי הלאסן. אפשרי והדוק.
- שלושה ימים: התכנית הקלאסית, מזרח, דרום, ובחירה בין הלאסן לחופי המערב.
- ארבעה-חמישה: מוסיפים פסגה, מקטעי אולה ובוקר עצלני אחד בבית קפה על המים.
לינה: מתחלקים בין עיר ג׳ג׳ו (נוחה לנמל ולצפון) לסוגוויפו (בסיס לדרום). זוגות בירח דבש ימצאו באי כמה ממלונות הריזורט היפים בקוריאה במחירים שמביכים את האיים היוונים.
טעויות תכנון שחוזרות בג׳ג׳ו
רוב מה שמשתבש כאן אינו חוסר מזל אלא אותן חמש טעויות:
- לדחוס חמש נקודות ביום על טבעת של 180 קילומטר. שלוש נקודות באזור אחד נותנות יום טוב פי כמה.
- לישון את כל הלילות בצפון ואז לנסוע דרומה וחזרה כל יום.
- להשאיר את טיסת הפנים לרגע האחרון בסוף שבוע או בחג קוריאני, ולגלות שהמחירים הזולים נגמרו.
- לנחות בצהריים ולסמן את היום כיום מלא. יום הנחיתה הוא חצי יום, ומקסימום עצירת חוף אחת.
- להניח שגוגל מפס ינווט, ולהוריד אפליקציות בדלפק ההשכרה עם ילדים עייפים מאחור.
ועם ילדים ג׳ג׳ו דווקא מצוינת: חופים רדודים, מנהרה שהיא הרפתקה, ומרחקים שנוסעים ברכב עם הפסקות. השיקולים המלאים במדריך קוריאה עם ילדים.
למי ג׳ג׳ו פחות מתאימה
לא כל טיול צריך את האי, וזה בסדר גמור. ג׳ג׳ו פחות מתאימה אם:
- הטיול קצר מעשרה ימים. עדיף להעמיק בסיאול ובבוסאן מאשר להוסיף שני ימי טיסות פנים.
- אתם באים בחורף העמוק בשביל חופים. הים לא ישחק אתכם, והרוח תזכיר לכם את זה.
- אתם מחפשים עיר: קניות, חיי לילה, מוזיאונים גדולים והופעות חזקים בהרבה בסיאול ובבוסאן.
- יש קושי בהליכה ובמדרגות. הלוע, המנהרה וחלק מהמפלים בנויים על מדרגות ורצפות לא אחידות.
ג׳ג׳ו נכנסת באופן טבעי לסוף המסלול הקלאסי, אחרי סיאול ובוסאן, כשהרגליים כבר מבקשות קצב איטי. איך לחבר את הכול לתכנית אחת של 10 עד 14 יום, במדריך המסלול הקלאסי שלנו, ומי שמקדיש לאי ארבעה ימים שלמים ימצא אותם מחולקים לפי צדדים, מזרח, דרום ומערב, במסלול ג׳ג׳ו בארבעה ימים.
