יש סיבה שהקוריאנים עצמם טסים לג’ג’ו לחופשות ולירחי דבש כבר שלושה דורות: אי וולקני עם הר געש במרכז, חופים בצבע שלא הייתם מצפים למצוא צפונית לאוקינאווה, מנהרות לבה חשוכות, מפלים שנופלים ישר לים ונשים בנות שמונים שצוללות לפרנסתן בלי בלוני חמצן. אונסק”ו הכריזה על האי אתר מורשת טבע עולמית, והישראלים? רובם עוד לא שמעו עליו. בואו נתקן את זה.

איך מגיעים: הקו הכי עמוס בעולם עובד לטובתכם

הדרך לג’ג’ו עוברת באוויר, והיא זולה להפתיע. הקו סיאול-ג’ג’ו מחזיק שנים בתואר קו התעופה העמוס בעולם, עם עשרות טיסות ביום, והתחרות הזאת שוברת מחירים: כרטיס שהוזמן שבועיים-שלושה מראש עולה 80 עד 200 שקל לכיוון. הטיסה יוצאת מנמל גימפו (הפנימי של סיאול, לא אינצ’ון!) ואורכת כשעה. יש קווים ישירים גם מבוסאן, נוח מאוד למי שעושה את המסלול הקלאסי ומסיים בדרום.

שימו לב לפרט אחד: מזוודות גדולות עולות תוספת אצל חברות הלואו-קוסט הפנימיות. אם אתם באמצע טיול ארוך, בדקו את תנאי הכבודה לפני שבוחרים חברה.

למה דווקא כאן שוכרים רכב

בכל מקום אחר בקוריאה אמרנו לכם לוותר על ההגה, הרכבות מנצחות. ג’ג’ו היא החריג. האטרקציות מפוזרות לאורך טבעת החוף, האוטובוסים איטיים ולא תמיד מסתנכרנים, ורכב שכור הופך יומיים טובים לחוויה מושלמת. רכב קטן עולה 150 עד 250 שקל ליום, הכבישים רחבים ומסומנים, והניווט ב-Naver Map עובד חלק. נהג ישראלי ממוצע מרגיש בבית תוך רבע שעה.

מי שלא נוהג, שיירגע: אפשר לבנות טיול מצוין סביב קווי האוטובוס המהירים ומוניות בין נקודות, פשוט מתכננים 2 עד 3 אטרקציות ביום במקום 5.

המזרח: לוע הזריחה ומנהרת הלבה

היום הקלאסי הראשון בג’ג’ו הולך מזרחה:

סונגסן אילצ’ולבונג, “לוע הזריחה”, הוא חרוט טוף וולקני שמזדקר מהים כמו מבצר ירוק. העלייה לפסגה לוקחת 25 עד 30 דקות במדרגות מסודרות, והנוף מלמעלה, לוע דשא מושלם מול אוקיינוס, הוא התמונה של ג’ג’ו. מגיעים מוקדם: גם בגלל האור, גם בגלל האוטובוסים המאורגנים שנוחתים מ-10 בבוקר.

מנהרת הלבה מנג’אנגול במרחק נסיעה קצרה היא אחת ממנהרות הלבה הארוכות בעולם, וקילומטר שלם ממנה פתוח להליכה. בפנים קריר תמיד (מביאים שכבה גם באוגוסט), התאורה דרמטית, ובקצה מחכה עמוד הלבה הגבוה בעולם. שילוב מושלם ליום חם.

לסיום היום: חוף וולג’ונגרי עם שורת בתי הקפה על המים, או שוק הלילה של עיר ג’ג’ו לדוכני אוכל.

הדרום: מפלים, צוקים וסוגוויפו

הצד הדרומי, סביב העיר סוגוויפו, ירוק יותר, דרמטי יותר ומלא מים:

  • מפל צ’ונג’יון (Cheonjiyeon), הליכה קלה ויפה, מואר גם בערב.
  • מפל ג’ונגבאנג, מהמפלים הבודדים באסיה שנופלים היישר לים.
  • צוקי ג’וסאנג’ולי, עמודי בזלת משושים שנראים כאילו סותתו ביד, גרסה וולקנית של שביל הענקים האירי.
  • שוק אולה בסוגוויפו, השוק המקורה הכי טעים באי, בואו רעבים.

סוגוויפו היא גם בסיס לינה מצוין ליומיים הדרומיים, רגועה יותר מעיר ג’ג’ו שבצפון.

ישנים בג׳ג׳ו?ריזורטים וגסטהאוס, מ-$40

הלאסן: לטפס על הגג של קוריאה

במרכז האי מתרומם הלאסן, 1,947 מטר, ההר הגבוה בדרום קוריאה והר געש רדום עם אגם לוע בפסגה. שני מסלולים מובילים לפסגה עצמה: סונפאנאק (הארוך והמתון, כ-9.6 ק”מ לכיוון) וגוואנאומסה (קצר, תלול ונופי). זה יום שלם, 8 עד 10 שעות הליכה, והכניסה למסלולי הפסגה נסגרת מוקדם אחר הצהריים, אז יוצאים עם שחר.

לא בנויים ליום כזה? מסלול יונגסיל שעולה עד קו הרכס נותן נופים וולקניים אדירים בחצי מהמאמץ, ובאביב הוא מוקף אזליאות ורודות.

שביל האולה והנשים הצוללניות

אולה טרייל הוא רשת של יותר מ-20 מקטעי הליכה מסומנים שמקיפים את האי לאורך החוף, דרך כפרי דייגים, שדות הדרים וצוקים. לא צריך לעשות את כולם: מקטע 7 (סוגוויפו) ומקטע 10 (דרום-מערב) נחשבים ליפים ביותר, וכל אחד מהם הוא חצי יום נינוח. הסימון כתום-כחול וקל לעקוב.

ולאורך החופים תפגשו את הסמל האמיתי של האי: ההאניו, הנשים הצוללניות של ג’ג’ו, שיורדות עשרות פעמים ביום לקטוף צדפות ותמנונים בנשימה אחת, בלי שום ציוד. רבות מהן מעל גיל 70. המסורת הוכרזה מורשת תרבות של אונסק”ו, ובכמה חופים אפשר לראות אותן עובדות ואף לקנות מהשלל ישר על הסלעים. זו ארוחת הצהריים הכי טרייה שתאכלו בחיים.

חופים: הצד הטורקיז של קוריאה

  • היופג’ה במערב: החוף המפורסם, מים בצבע שאין לו הסבר הגיוני מול האי ביאנג.
  • וולג’ונגרי במזרח: החוף של בתי הקפה, צעיר ופוטוגני.
  • האמדוק ליד העיר: משפחתי, רדוד ונוח.

הים נעים לשחייה מיוני עד ספטמבר. בשאר השנה החופים הם נוף, לא בריכה, ועדיין שווים כל עצירה.

כמה ימים ואיפה לישון

  • יומיים: מזרח + דרום, בלי הלאסן. אפשרי והדוק.
  • שלושה ימים: התכנית הקלאסית, מזרח, דרום, ובחירה בין הלאסן לחופי המערב.
  • ארבעה-חמישה: מוסיפים פסגה, מקטעי אולה ובוקר עצלני אחד בבית קפה על המים.

לינה: מתחלקים בין עיר ג’ג’ו (נוחה לנמל ולצפון) לסוגוויפו (בסיס לדרום). זוגות בירח דבש ימצאו באי כמה ממלונות הריזורט היפים בקוריאה במחירים שמביכים את האיים היוונים.

ג’ג’ו נכנסת באופן טבעי לסוף המסלול הקלאסי, אחרי סיאול ובוסאן, כשהרגליים כבר מבקשות קצב איטי. איך לחבר את הכול לתכנית אחת של 10 עד 14 יום, במדריך המסלול הקלאסי שלנו.